בריאות קהילתי בשומרון (2002-2023)

 

 בריאות קהילתי בשומרון (2002-2023)

מָבוֹא

להלן תובנות לגבי תפקידו של טיפול מוכשר מבחינה תרבותית, בניית אמון, מגע אישי ופרקטיקה מבוססת ראיות בבריאות הציבור. לאורך כהונתי כאחות בריאות קהילתית בשומרון בשנים 2002 עד 2023, ראיתי את החשיבות של בניית אמון ברמה המקומית, את ההשפעות החיוביות של ניהול שיתופי בו נכללו אחיות בהחלטות, ואת הנזק שסגנון הניהול האבהתי עושה לאספקת שירותי הבריאות.

חיבור זה בוחן את הנושאים הללו ואת ההשפעה החיובית של סיעוד מוכשר מבחינה תרבותית על ציות לחיסונים (Schim, Doorenbos, Benkert, & Miller, 2007) ואת תפקידן של אחיות דתיות במערכות הבריאות (Héliot et al., 2019).

תפקידו של אמון וטיפול מוכשר תרבותית בבריאות הציבור

עמנואל היא קהילה חרדית (חרדית) ברובה, שנוסדה בסוף שנות ה-80. הוא ייחודי בכך שמעולם לא חווה התפרצות של מחלה מדבקת הניתנת למניעה באמצעות חיסון. הצלחה זו, אני מאמין, נבעה בעיקר ממעורבות קהילתית יזומה, מרכיב חיוני בפרקטיקה יעילה של בריאות הציבור (Schim et al., 2007). אחות בית הספר שקדמה לי הייתה אישה חרדית שגרה בעמנואל והגיעה באופן עקבי להורים באופן אישי בפגישות מקריות בחלקן, בחנות ובבית הכנסת כדי לעודד ציות לחיסונים.

אחרי שהיא התרחקה, הלכתי בעקבותיה.

ארגנתי ימי חיסון נוספים בעמנואל ובקדומים הסמוכים. על ידי מגורי כאן ויצירת קשרים עם חברי הקהילה, הצלחתי לעודד ציות חלקי לחיסונים גם בקרב משפחות שהתנגדו בתחילה לחיסונים. לחלק מהמשפחות הללו יש מספר ילדים ומשפחות מורחבות גדולות ברחבי ישראל. המשמעות היא שייתכן שלבניית אמון כזו הייתה אפקט אדווה באזורים אחרים בישראל, בקרב משפחות שסירבו בעבר לחיסון.

 

בגלל היעדר נגישות למדיה חברתית ואלקטרונית בקרב חרדים , רוב האוכלוסייה בעמנואל זקוקה לתדירות גבוהה יותר של אחות בית הספר. הייתי נכנס לבתי ספר בזמני כדי לחלק הודעות חיסונים על מנת להגביר את הציות. כתושב מקומי שילבתי דיונים בריאותיים באינטראקציות יומיומיות.

כל שמועה שיהודים חרדים לא מתחסנים היא פשוט לא נכונה. מחקרים תומכים בכך שבניית אמון עם אוכלוסיות מובילה לציות גבוה יותר ולתוצאות בריאותיות טובות יותר (Schim et al., 2007; Fu, 2024).

הורים רבים שהתלבטו בתחילה לגבי חיסונים הסכימו בסופו של דבר לחיסון חלקי בשל אמון אישי בי כחבר קהילה וכאיש מקצוע בתחום הבריאות. זה מתיישב עם פרקטיקת סיעוד מבוססת ראיות, המדגישה תקשורת ישירה בשיפור התנהגויות בריאות (American Nurses Association, 2024).

הערכות צמיחה

הערכות גובה ומשקל הן קריטיות בהתפתחות הילד, ובשנת 2002, בוצעו בכיתות א', 3, ה' ו-ז'. משנת 2005 בערך, הערכות גדילה יתבצעו רק בכיתות א' ו-ז'.

אמרנו להנהלה שלנו, ודיברתי בישיבה בה נכחו נציגי משרד הבריאות, שלעתים קרובות כיתה ז' מאוחרת מדי לתקן בעיית גדילה, פגישות עם אנדוקרינולוגים הן לרוב חודשים רבים בעתיד, ביקשתי בפומבי שנבצע לפחות הערכת גדילה בכיתות ד' או ה', אבל הפצרות שלנו נפלו על אוזניים ערלות.

 הורים לא תמיד מודעים, אכפתיים או זמינים. התערבות עם הפרעת גדילה בגיל צעיר יכולה להיות מכרעת, היא עשויה לשקף בעיה בריאותית עמוקה יותר, אפילו בעיית פוריות עתידית, ובמקרים מסוימים יכולה להציל חיים.

 

תוכלי להתייחס למכתב התודה של אמא אחת שאותה עודדתי, במהלך השנים, לקחת את בתה לאנדוקרינולוג בשל קומתה הנמוכה. ציות זה לא היה קורה באמצעות שיחות קרות ומפגשים נדירים.

התרומה הייחודית של אחיות דתיות

אחיות דתיות מביאות סט ייחודי של ערכים ומחויבויות אתיות למסגרות הבריאות. מחקרים מצביעים על כך שזהות דתית יכולה לשפר את התרומות במקום העבודה כאשר יש התאמה בין ערכים תעסוקתיים ודתיים (Héliot et al., 2019). ראיתי בעבודתי משמעותית מבחינה רוחנית, אכן, רב חרדי אחד אמר לי, "כל חיסון שאת נותנת הוא מצווה עצומה".

כששיתפתי את הציטוט הזה עם האחות הראשית, שהייתה אחות ראשית בארגון הזה בערך משנת 2015, היא העיפה את ידה בביטול, השמיעה הבעת פנים בוז ואמרה, " תחשוב מה שאתה רוצה".

לפיכך, המחויבות שלי לא הוכרה על ידי ההנהלה העליונה.

האחות הראשית הזו הפגינה בי בוז גלוי כששאלתי עמית לגבי הכשרות של החטיפים שהוצעו במפגש. היא שמעה, התערבה ואמרה בבוז רב "השגחת הכשרות היא רבנות פתח תקווה  "!ואז אמרה את שמי בבוז רב, למרות שלא דיברתי איתה בכלל.

המחויבות שלי לשמירת כשרות משתלבת עם המחויבות שלי לסיעוד כמשמעותית מבחינה רוחנית.

יחסה המזלזל של האחות הראשית כלפיי על רקע דתי הרגיש כמו הטרדה. זה סותר את המחקר שמראה שקבלת עובדים דתיים משפרת את ביצועיהם בעבודה (Héliot et al., 2019).

אחד המנהלות הביעה בגלוי עמדות נלהבות לגבי ערבים, בפגישות צוות.

המעבר מסיעוד קהילתי לסיעוד מוכוון משימה

בתחילה, עבדתי מדי שבוע בשני בתי ספר, מה שאפשר לי לעקוב אחר ההשפעות שלאחר החיסון. החל משנת 2005 לערך, אחיות בית הספר קיבלו עומס עבודה גדול יותר ולא נכחו בקביעות בבתי הספר. אחיות בית הספר קיבלו הוראה לומר למורים לדווח על תופעות לוואי של חיסון, למרות שהמורים היו מוצפים באחריות אחרת, וממש לא הוכשרו; בנוסף, אפידמיולוגיה משתנה, אולי באות לידי ביטוי תופעות לוואי חדשות שאחיות צריכות לשים לב אליהן?

 

שינוי זה מייצג ירידה בתפקידן של אחיות בית הספר כאנשי מקצוע בתחום הבריאות המהימנים במערכת בית הספר (Schim et al., 2007).
 

יתר על כן, הציפיות לעומס העבודה עלו באופן דרסטי. במינהלים שונים - אגודה, אז נטלי - ציפו תחילה מהאחיות לבצע 30 חיסונים ביום, יעד סביר. עם זאת, תחת ניהולו של אותו ארגון, שהחל בערך ב-2012, זה גדל ל-40-50 חיסונים ביום, מה שהפעיל לחץ פסיכולוגי עצום על אחיות. התביעה משנת 2022 נגד אותו ארגון, שבו ילד בבית ספר בפתח תקווה קיבל בטעות מנה כפולה של חיסון טטנוס-דיפתריה-שעלת תוך שבוע, מדגישה את הסכנות שבמתן עדיפות לכמות על פני איכות בשירותי הבריאות (איגוד האחיות האמריקאי, 2024).

רק לאחר תביעה זו הפחיתה ההנהלה את הדרישה לנפח גבוה.

משבר הנגישות בשירותי החיסונים

נושא משמעותי נוסף היה הגבלת זמינות החיסונים. עד 2005, חיסונים לילדים בגיל בית ספר היו זמינים הן בבתי הספר והן במרפאות לבריאות הציבור. עם זאת, לאחר שינוי מדיניות, חיסונים לילדים בגיל בית ספר ניתנו רק בבתי ספר, מה שהגביל את הגישה להורים שלא יכלו להשתתף בימי חיסון קבועים בבית הספר. המרפאות מציעות שעות גמישות, כולל פגישות אחר הצהריים ושישי, שנוחות יותר להורים עובדים (שים וחב', 2007). אחיות בית הספר נותנות חיסונים רק מיום ראשון עד חמישי, רק בין השעות 8:00-14:00.

 
אם המטרה של מדיניות בריאות הציבור היא כיסוי חיסונים גבוה, מדוע להגביל את זמינות החיסונים? בתי ספר מציעים חיסונים רק באופן ספורדי, בעוד שמרפאות פועלות באופן קבוע ויש להן שעות ערב ושישי בבוקר. אחיות בית הספר מכירות הרבה פחות את ההורים מאשר אחות מרפאת הבריאות המקומית, שכן אחיות בית הספר מופיעות בבתי הספר באופן ספורדי בלבד.

חוסר הגמישות מאלץ את ההורים לאפשרויות לא נוחות, מפחית את הציות ומביס את המטרה של חיסון נרחב (Schim et al., 2007).

טיפול תואם תרבותית והצלחה בבריאות הציבור

התפרצויות של חצבת, פוליו, שעלת ואבעבועות רוח נרשמו ברחבי ישראל. עם זאת, עמנואל נשאר נקי מהתפרצות. גורם מרכזי אחד היה הבנת ההתנהגויות התרבותיות של האוכלוסייה. בידיעה שמשפחות מטיילות רבות בימי הימים הנוראים, נתתי עדיפות לחיסונים מוקדמים בתחילת שנת הלימודים האקדמית. גישה פרואקטיבית זו הבטיחה שילדים חוסנו לפני הנסיעה, תרגול שנתמך על ידי מודלים של טיפול תואם תרבותית (Schim et al., 2007). זוהי דוגמה לסיעוד מוכשר מבחינה תרבותית, המתיישרת עם מחקר על חשיבות הרגישות התרבותית במתן שירותי בריאות (Schim et al., 2007). אם תזמון החיסונים הוא גורם מכריע בבריאות הקהילה, מדוע הוא לא מקבל עדיפות בתכנון בריאות הציבור הלאומי?

ההתנגדות של ההנהלה למשוב ולפרקטיקה מבוססת ראיות

נושא מרכזי בהנהלת הארגון היה היעדר לולאת משוב בין אחיות שטח לקובעי מדיניות. ציפו מהאחיות לעקוב אחר נהלים מבלי להטיל ספק ביעילותם. כשהאחיות הביעו חששות - כמו מכסות חיסונים לא מציאותיות או היעדר הסכמה מדעת של ההורים - התעלמו מהן או ננזפו.

כך למשל, מאז שנת 2016, הסכמת ההורים לחיסונים בישראל מבוססת על הצהרת בריאות חתומה בתחילת שנת הלימודים. מדיניות זו מניחה שההורים מודעים לחלוטין לכך שהחתימה שלהם מעניקה הסכמה גורפת לכל החיסונים. במציאות, הורים רבים אינם מבינים את המדיניות הזו. כשהאחיות העלו חששות לגבי זה, הן קיבלו הוראה להמשיך עם החיסונים ללא קשר לאי הבנות של ההורים. גישה זו אינה תואמת את פרקטיקת האחיות האתית, המעניקה עדיפות להסכמה מדעת.

האגרה הפסיכולוגית על אחיות

היעדר האוטונומיה וסגנון הניהול העונשי יצרו תרבות של פחד בקרב אחיות. אחיות רבות פנו להתקשר להורים בסתר כדי לאמת את רצונותיהם, למרות שנאסר עליהם רשמית לעשות זאת. אחרים עזבו את האחיות בבית הספר, לאחר שהופעלו על ידי ההנהלה הזו להימנע מלהתקשר להורים כדי להעריך את רצונותיהם האמיתיים; אחיות אלו לא היו מוכנות לחסן ילדים ללא אישור הורה מפורש.

בנוסף, לחצים בעומס העבודה הובילו לשחיקה. אחיות נאלצו להזמין כמויות חיסונים מופרזות כדי לעמוד במכסות לא מציאותיות, בידיעה שהן יחזירו מנות לא מנוצלות בסוף היום. זה יצר תרבות עבודה מתעתעת שבה אחיות נאלצו לתמרן מספרים כדי לעמוד בציפיות, במקום להתמקד במתן טיפול איכותי.

 

מסקנה והמלצות

שירותי הבריאות בנוי על אמון - בין האחיות לקהילותיהן, ובין ההנהלה והצוות שלהן. כדי לשפר את תוצאות בריאות הציבור, יש לנקוט את הצעדים הבאים: הכנס מחדש גישה ממוקדת בקהילה לאחיות בית ספר, תוך הבטחה שלאחיות יהיה זמן לבניית מערכות יחסים וחינוך מטופלים (Schim et al., 2007).

 
שנה את מדיניות זמינות החיסונים כדי לאפשר לבתי ספר וגם למרפאות לתת חיסונים, מה שהופך את החיסון לנגיש יותר.

 
הטמעת מנגנוני משוב המאפשרים לאחיות לתקשר לחוויות בשטח לקובעי המדיניות, ולהבטיח שההנחיות מתואמות עם אתגרי הבריאות בעולם האמיתי (Héliot et al., 2019).

 
מעבר מסגנון ניהול היררכי לסגנון שיתופי, המעצים את האחיות להשתמש בשיקול הדעת המקצועי שלהן (Héliot et al., 2019).

 
להעריך מחדש את מדיניות הסכמת ההורים לחיסונים, ולהבטיח שההורים מבינים היטב את ההשלכות של הצהרת הבריאות החתומה שלהם.

 
המדד האמיתי של סיעוד בריאות קהילתי מוצלח הוא לא רק במדדים ובמכסות, אלא באמון, נגישות ופרקטיקה אתית.

תודה רבה על ההזדמנות לשרת.